מה יעשו לי שם?

אבחון קשב וריכוז מלא מתבצע על פי אמות־מידה בינלאומיות וכולל רישום ההיסטוריה ההתנהגותית והקשיים שבהם נתקלים (אנמנזה), בדיקה קלינית, מילוי שאלונים ובדיקת מחשב. בסיום האבחון ניתנים סיכום והמלצות לטיפול על־ידי רופא או רופאה המומחים בתחום הפרעות־הקשב. התהליך המלא כולל שלושה מפגשים ואורך כחודש.

נוירולוגים ורופאי משפחה במרפאות הכללית יכולים להפנות את הלקוחות למרכז לצורך ביצוע בדיקה ממוחשבת על־מנת להשלים אבחון שבו החלו במסגרות אחרות – וגם כדי לקבל המלצות לטיפול.

אבחון הפרעת־קשב הוא אבחון קליני בעיקרו (כלומר: אבחון המבוצע על־פי תסמינים הניכרים אצל הנבדקים ועל־פי דפוסי התנהגות ותפקוד שלהם במצבים שונים).

יש חשיבות גדולה באבחנה המבדלת של ההפרעה לעומת מצבים אחרים, שחלקם תקינים וחלקם מחלתיים, שיכולים להתפרש בטעות כהפרעת־קשב.

איזה למשל?

חריגות שכלית בשני קצותיה (מחוננות מצד אחד – ורמה מסוימת של פיגור מהצד האחר); הפרעות הסתגלות; הפרעות התנהגות; ליקויי־למידה; וקשיים פיזיים שונים כמו הפרעה בראייה או בשמיעה.

יש בדיקה חד־משמעית שיכולה להגיד לי אם יש לי הפרעת־קשב או לא?

לא – וכן...

כלומר?

אבחון הפרעות־קשב הוא אבחון בעייתי כיוון שמצד אחד אין בדיקה חד־משמעית למציאת ההפרעה – ומהצד האחר מדובר בהפרעה הנמצאת מבחינות רבות על גבול הנורמה.

לפיכך, האבחון דורש קריטריונים של גיל (התסמינים הופיעו לפני גיל שבע), התמשכות (קיום התסמינים לפחות חצי שנה), חשד לקיום ההפרעה או אבחון בשתי מסגרות לפחות וקיומם של שני מדווחים לפחות.

שיטות האבחון המקובלות היום לאיתור הפרעות־קשב כוללות קבלת היסטוריה מפורטת של האדם ושל משפחתו, בדיקה קלינית, וביצוע בדיקות עזר.

לגבי מתבגרים ומבוגרים האבחון מתבסס על הקריטריונים להפרעת־קשב, כפי שהם מוגדרים על־ידי DSM-IV (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, ראשי־תיבות באנגלית של "מדריך האבחון הסטטיסטי להפרעות נפשיות") של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני.

בכל הקשור להפרעות־קשב קיימים מספר סולמות הערכה, הבודקים את תפקודו של המבוגר (מדובר בדיווח עצמי). בנוסף, קיימים מבחני התפקוד המתמשך (CPT, או Continuous Performance Tests). בדיקות אלה מתמקדות בביצוע מטלה מונוטונית הדורשת קשב כפוי (ללא מטרה היוצרת קשב מעצם היותה מעניינת או מושכת במיוחד). במרכז לקשב ולהפרעות־קשב וריכוז אנו משתמשים באחת הבדיקות הידועות יותר בתחום זה, המשמשת לעתים קרובות למחקר, בדיקת TOVA.

מה זה מבחן TOVA?

מבחן TOVA (ראשי־תיבות באנגלית של Test of Variables of Attention, או "מבחן משתני־קשב") הוא מבחן תפקוד מתמשך, המאפשר הערכה אובייקטיבית של רמת־הקשב ומסייע לגלות הפרעות־קשב. המבחן בודק את היכולת להתמודד עם מטלה חדגונית ומשעממת־יחסית לאורך זמן, הוא מבוצע באופן ממוחשב ותוצאותיו מבוססות על ניתוח התגובה לגירוי.

איך בדיוק?

הנבדקים צופים בצג מחשב במשך פרק זמן קבוע ואמורים להגיב לגירוי אחד ולהתעלם מגירוי אחר. הבדיקה מודדת את המהירות והדיוק של עיבוד המידע באמצעות השוואת התוצאות לנורמות המאפיינות את גיל הנבדקים.

הבדיקה נחשבת לבדיקה מדויקת מאוד והיא גם מסייעת בקביעת הטיפול התרופתי ברמת דיוק של כ-95%.

אם יש לי הפרעת־קשב – אני קוקו?

לא. ממש לא!

הפרעת־קשב היא עניין מציק מאוד (שאפשר לטפל בו ולהיפטר מהסבל שהיא גורמת), אך היא נמצאת על גבול הנורמה מבחינת המאפיינים שלה. שווה מאוד לאבחן אותה מוקדם ככל האפשר לצורך טיפול יעיל.

ויש טיפול יעיל?

ועוד איך.

אז למה לא ישר לטפל במקום לעבור את כל האבחון הארוך הזה?

כי אם הבעיה היחידה שלך היא ראייה לקויה או שמיעה לקויה, לא צריך טיפול להפרעת־קשב – צריך לטפל בבעיה שקיימת.

וכיוון שהפרעת־קשב היא הפרעה רבת־ממדים, קרובה לנורמה ונטולת מאפיין מזהה ברור – לא תמיד קל לאבחן אותה. זו גם הסיבה לכך שהאבחון במרכז לקשב ולהפרעות־קשב של הכללית אורך מספר מפגשים. אנחנו אוהבים להיות יסודיים!

ואם אובחנתי, מה אז?

יש מספר דרכים להתמודד עם הפרעת־קשב ולטפל בה בהצלחה, ביניהן טיפול תרופתי יעיל (שלרוע המזל, נקשרו בשמו אינסוף אגדות אורבניות), טיפול התנהגותי וטיפול רגשי, שמיועד להתמודד עם ההשלכות של הפרעת־הקשב ובמיוחד של היעדר־האבחנה לאורך שנות הילדות.

ריטאלין?

אכן כן. ריטלין (Methylphenidate Hydrochloride, Ritalin). אבל על כך, בכתבה הבאה.

כתבות נוספות על הפרעת־קשב:
• חדש: ריטלין ותורשה - אמא ואבא אשמים?
• כל מה שרצית לדעת על ריטלין
• הפרעת־קשב: איך זה נראה "מבפנים"?
• שמונה מיתוסים על הפרעת־קשב וריטלין
• חיי יומיום עם ריטלין: שאלות ותשובות
• עד היום הסתדרתי בלי טיפול. בשביל מה לי בכלל?
• שימוש בריטלין בשביל "לתפוס ראש" - חכם?
• לחץ/י כאן לפורום הפרעת־הקשב שלנו
• פתאום שקט, פתאום צלילות:
(מאמר מעיתון "הארץ" מאת ד"ר אמיר מנדל)

איריס מנור היא פסיכיאטרית מומחית של הילד והמתבגר ומנהלת המרכז לקשב ולהפרעות קשב וריכוז במרכז לבריאות הנפש "גהה" בפתח־תקווה, מקבוצת כללית, ומנהלת את פורום הפרעות־הקשב של "20 פלוס". היא משמשת יועצת ל"קווים ומחשבות", העמותה הלאומית להפרעות־קשב

סייעה בגיבוש החומר:
עו"ס שלומית רוזן, מתאמת המחקר במרכז לקשב ולהפרעות קשב וריכוז במרכז לבריאות הנפש "גהה" בפתח־תקווה ומנהלת־משותפת של פורום הפרעות־הקשב של "20 פלוס"